כל אדם נתקל במסע שבין לידה למוות בקשיים ומכשולים, כמו גם בשמחות וסיפוק.

ברוב המקרים אנו מצליחים להתגבר על המכשולים בכוחותינו ובסיוע של האנשים הקרובים לנו, ואנו יוצאים מחוזקים מההתנסות.

לעיתים, אנו מתקשים להתמודד עם קושי מסויים, או שאנו חשים כי אין בסביבה הקרובה לנו מי שיוכל להכיל אותנו ולסייע לנו בקטע זה של המסע.

בנקודה זו אנו זקוקים למישהו שיוכל ללוות אותנו עד לשלב בו נוכל להמשיך במסע לבד. מישהו שיהיה מצוייד במפות הנכונות, שבתרמילו תהיה די צידה לדרך. שיוכל לסייע לנו לבחור את השביל הנכון בצומת הדרכים בה נתקענו. שיוכל לסייע לנו לבנות גשר מעל תהום שנפערה בדרך...

לאנשים רבים יש קושי לפנות ולבקש סיוע, לחפש מדריך ומלווה.

למה?

במקרים רבים אנו חוששים שהצורך שלנו בעזרה מעיד על חולשה שלנו. בחברה שלנו יש עידוד רב להתמודדות עצמאית עם קשיים, ונטיה לפסול הזדקקות לעזרה.

למעשה- כולנו נעזרים זה בזה. ללא תמיכה ועבודה משותפת, לא נוכל להתקיים.

במקרים מסויימים אנו מתקשים להודות בפני עצמינו בתחושת הבדידות שלנו, בקשיים. לעיתים יש חשש מחשיפה של הקשיים בפני אדם זר- איך הוא יקבל אותי? האם ישפטו אותי?

יש לעיתים חשש שנגיע למקום הלא נכון/ לאדם הלא מתאים. לא כל מטפל מתאים עבור כל אחד. חשוב לנו להגיע למקום הנכון, להיות מובנים ומוכלים, ולקבל את ההדרכה והסיוע המתאימים לנו.

יש כל כך הרבה גישות ושיטות!!! אפשר פשוט ללכת לאיבוד. אז מה כדאי לי לבחור בתוך הים הזה?

טיפול זה משהו כל כך לא מוכר, לא מוגדר. מתחילים ולא יודעים לאן זה יוביל אותנו.

כן, יש הרבה התלבטויות.

כאשר מחליטים להתחיל, זה בדרך כלל שמרגישים שאי אפשר יותר להמשיך במצב הנוכחי. או, במקרה הטוב יותר, כמרגישים שמגיע לנו משהו טוב יותר, כשאנחנו מעוניינים להכיר את עצמנו ולגלות אפשרויות חדשות, לצמוח.

טיפול זה מסע מחייב. אי אפשר להתקדם בדרך אם הולכים על "חצי רגל".

טיפול זה מסע בו המטופל הולך והמטפל מלווה. ציפיה שהמטפל יקח אותנו ברכב הקסמים שלו וינחית אותנו מעבר לקשיים, לא מתממשת אפילו באגדות. אם אין נכונות לעבודה קשה, למפגש אמיתי עם דרקונים ונסיכות הנמצאים בנפש, חבל לצאת לדרך.

אז מה אנחנו מרוויחים מזה? למה לא להשאיר את הדברים כמו שהם- מוכר ובטוח, למה להסתכן?

האפשרות של צמיחה וגדילה נפשית, של הרחבת האפשרויות, של תחושה טובה יותר עם עצמי ועם האנשים סביבי, של לקיחת אחריות על החיים.

כשאנחנו לומדים לקחת מהדרך את הטוב והיפה, גם כשהדרך מערימה בפנינו קשיים, המסע מלידה למוות מקבל משמעות. אנחנו מגלים שהאוצר האמיתי לא מחכה בסוף הדרך, אלא הוא הדרך עצמה וכל אותם אנשים שאנחנו מאפשרים להם לחלוק איתנו את הדרך.

ואולי בשביל זה שווה לצאת לדרך...