מקרה ראשון

למטופל היו בעיות רבות שהתפתחו כתוצאה מהקרנות וטיפולים כימותרפיים. אחת התופעות הייתה התרחבות האורטה שהוא עורק העובר לאורך הגב בצמוד לעמוד השדרה. התרחבות זו גרמה בין היתר (כפי שהמטופל סיפר לי), ללחץ על המע' העצבית. נאמר למטופל (על ידי רופאו) שעליו לעשות בדיקות תקופתיות כדי לעקוב אחר כל שינוי ולשמור בעזרת תרופות שהמצב לא יחמיר. נאמר לו באופן חד משמעי שאין דרך שתגרום לעורק זה לחזור למצבו הרגיל.

לאחר מספר טיפולים שעשיתי לאזור בעייתי זה, המטופל עשה צילום סי.טי. ולהפתעת כולם גילו שעוביו של העורק ירד בחצי מהמצב הקודם.

הרופא שלא ידע כיצד להסביר זאת, טען שהעורק צולם בחלק שונה ממה שצולם לפני הטיפול וזו הסיבה לשינוי שנראה בצילום. בבדיקה תקופתית נוספת לאחר שנה לערך האורטה צולמה שוב והתוצאות הראו שהאורטה חזרה למצבה התקין דבר שהפליא את רופא המשפחה אשר שלח את המטופל חזרה לבית החולים  לבדוק את הצילום משום שלפי דעתו הייתה אצלם שגיאה.

כאשר המטופל חזר לאיכילוב לקבל הסבר על המקרה, נאמר לו על ידי הרופאה המופתעת ש-לצילום הקודם הגיע חולה אחר עם אותם נתונים פיזיולוגיים והצילומים הוחלפו בין שניהם כי לא היה לה כל הסבר הגיוני אחר לתופעה הזו.

מקרה שני

מטופל שהגיע לטיפולים אחת לחודש. אצלו היו בעיות עיקול לכן טיפלתי בו באזור הבטן התחתונה, כשמטופל הגיע לפגישה השלישית הוא אמר לי שהייתה לו בעיית פרוסטאטה ושהוא לא מבין מה קרה אבל הפרוסטאטה לא מציקה לו יותר ולכן הוא הפסיק ליטול כדורים להקלה בנושא זה.

מקרה שלישי

טיפול שעשיתי לאיש מבוגר בשנות השבעים לחייו. לאדם זה קרתו את האצבע ברגל ימין בעקבות נמק שנוצר בה כתוצאה מזרימת דם לקויה לאותו האזור. היה חשש כבד שזה ימשיך ויתפשט. במשך מספר חודשים הוא פקד את המרפאה לעיתים קרובות כדי לנקז את הזיהום בגדם דבר שהיה כרוך בכאבי תופת וצרחות שנשמעו בכל המרפאה. כאשר הוא הגיע אלי לטיפול השלישי, הוא הודיע לי שהניקוז האחרון שעשו לו הוציא דם נקי ללא מוגלה והכאבים הפכו נסבלים. 

חודש לאחר ששמונת הטיפולים הסתיימה, קיבלתי שיחת טלפון מרגשת מהמטופל שהצילומים הראו כי הנמק נעלם ואין צורך לכרות את האזור התחתון של הרגל כפי שתוכנן לפני כן.